<h1>תוספות תלמיד ר"י הזקן — ב"ק</h1>
<h2>דף נ:</h2>
[ב"ק צ' ע"ב] איבעיא להו מנה צורי תנן או מנה מדינה תנן. וא"ת ותיפשוט ליה מדרב יהודה דאמר [ל"ו ע"א] כל כסף האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה. ואיכא למימר דרב יהודה לא איירי אלא בסלעים דהיינו כסף האמור בתורה, דלא מצינו כסף האמור בתורה אלא סלעים לפדיון הבן ובקרא קרי להו סלעים, אלמא דשקל וסלע חדא מילתא. וכן נמי משמע בברייתא חמש סלעים לפדיון הבן ושלשים של עבד וחמשים של אונס ומפתה כולן בשקל הקודש ובמנה צורי, ולא חשיב [שאר] כסף דתיהוי במנה צורי כי אם שקלים. ועוד משמע התם בתר ההיא ברייתא דאמר מאי קמ"ל תנינא חמש סלעים של בן ומשני של דבריהם כסף מדינה איצטריך ליה, ואי איתא דאיכא כסף בתורה שאינו סלע לישני ליה שאר כסף איצטריך ליה. אלא ש"מ כדפרישית. ומכאן מוכיח ר"ת דמאתים זוז של בתולה הן של צוריים ולא של מדינה, דהא מדרב יהודה דאמר דכסף של דבריהם [מדינה]. והיינו כסף של דבריהם לא מוכחינן כלום דשל מדינה הם, דהא רב יהודה לא איירי אלא בסלעים אבל בזוזים לא איירי. ומביא ראייה הר"י לדברי ר"ת מהא דאמרינן בכתובות [ק"י ע"ב] נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל, פירוש מעות שאינן חריפין כל כך. ורשב"ג סבר נותן לה ממעות קפוטקיא, ומפרש בגמרא קא סבר רשב"ג כתובה דאורייתא ומר סבר כתובה דרבנן וכו'. עד כאן לא פליגי תרוייהו אלא בהא דמר סבר נותנין [לה ממעות] ארץ ישראל שאינן חריפין ומר סבר דנותנין לה מעות קפוטקיא שהן חריפין, אבל בהא לא פליגי דכולי עלמא מודו כסף צורי. דהא רשב"ג דאמר כתובה דאורייתא ומפיק ליה מקרא דכסף יתן כמוהר הבתולות שיהא מוהר הבתולות כזה ומה להלן שקלים אף כאן שקלים סבר דמנה צורי, דהא היינו כסף האמור בתורה. אלא ש"מ דבהא לא פליגי בהכי דכולי עלמא כתובה מנה צורי.
